ימי השובבי"ם מעלתם וקדושתם

"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך"

פרשת ויחי פרק מ"ח, פ"ס כ"ב

"שכם" בגי' 360 כמספר שובבי"ם, "נתתי לך" יוסף הצדיק שאתה בחינת יסוד כנודע

בשבוע הבא יתחילו הימים החשובים הבאים עלינו לטובה - ימי השובב"ים, ועל ימים אלו נאמר, שובו בנים שובבי"ם. אומר רבנו האר"י ז"ל כי בהם מתקנים את מידת היסוד, כי כל הצרות של האדם באות מכח העוון החמור - חטא הנעורים שפוגם באות ברית קודש, ובימים הללו שהם מפרשת שמות עד פרשת משפטים ישנה סגולה המסוגלת לתקן עוון זה, וברגע שאדם מתקן עוון זה זוכה לחיים טובים ברוחניות ובגשמיות פרנסה טובה וכל טוב. כי הכל תלוי בדבר זה, ואין צדיק שיעשה טוב ולא יחטא לכן כל אחד ואחד צריך לנצל את הזמן הזה לשוב בתשובה ולנקות כתמי עוונותיו.

יעקב אבינו אומר בפסוק "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". וקשה הרי שמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם, וא"כ שכם שייכת להם, אלא קודם שבאו לשכם כבר התפלל יעקב עליהם וכבש את שכם בתפילתו ורק מכוחו ניצחו את אנשי שכם וזה שפירש התרגום "בחרבי ובקשתי" "בצלותי ובבעותי" כלומר שעל ידי התפילה של יעקב אבינו נכבשה שכם.

ובספר הישר כתוב כי הפסוק הזה רומז על ימי השובבי"ם כי "שכם" בגי' 360 כמספר שובבי"ם, "נתתי לך" יוסף הצדיק שאתה בחינת יסוד כנודע. [ונרמז זה גם בפסוק "וילבש אותו בגדי שש" היינו שיוסף היה לבוש בספירה הששית שהיא היסוד].

והמתבונן יראה שבפסוק זה נרמזים כל הימים הנוראים וזה סדרם: ואנ"י בגי' 67 כמנין אלול שהוא זמן תשובה, נתת"י בגי' 860 ע"ה כמנין ראש השנה, נתת"י ל"ך גי' 910 כמנין תשרי, כל הימים האלו "לקחתי מיד האמורי", שהן הקליפות, "בחרבי ובקשתי" מתרגם התרגום בצלותי ובבעותי, והיינו ע"י התפילות והתשובה.

ברית הלשון מכון כנגד ברית המעור, ואם לא חטא תחלה בברית הלשון לא היה נכשל בברית המעור

כתב מו"ר הרי"ח הטוב זצוק"ל על מעלת הימים החשובים הללו, שהרפואה הגדולה ביותר כנודע היא התורה הקדושה וכל הכוחות שיש לאדם ישים על התורה ומצוות ומעשים טובים וישמור בימים הללו בפרט את פיו ולשונו, וז"ל: ודע כי בימי השובבי"ם אלו צריך אתה לסגל תורה ומצות ומעשים טובים, ולהרבות במצות הצדקה ובפרט בימי התענית הנז', וצריך לשמור פיו ולשונו מדברים אסורים, כי ברית הלשון מכון כנגד ברית המעור, ואם לא חטא תחלה בברית הלשון לא היה נכשל בברית המעור ועל כן תחת אשר טמא לשונו בדברים אסורים הנה עתה יטהרנו ויקדשנו בדברי תורה כי "מרפא לשון עץ חיים" ואין עץ חיים אלא תורה דכתיב בה "עץ חיים היא למחזיקים בה".

ימי השובבי"ם הם כמו עשרת ימי תשובה והוא זמן שמקבל הי"ת התפלה

והאדמו"ר מתולדות אהרן כתב, כי ימי השובבים הקדושים הללו הם ממש כעשרת ימי תשובה בכחם, וז"ל: ימי השובבי"ם הם כמו עשרת ימי תשובה והוא זמן שמקבל הי"ת התפלה בבחינה כמו עשרת ימי תשובה והנה כלל ענין שובבי"ם הוא לתקן את המדות ולקדש החושי"ם לשמר עצמו מעצבות וכעס וגאוה. וכ"כ הרב "עטרת ישראל" וז"ל: הנה לאשר בשבת זו מתחילין ימי שובבי"ם לשוב בתשובה שלמה על עון המר של חטאת נעורים רח"ל והם ימי תשובה כמו עשרת ימי תשובה ממש שעל ידי התשובה מתקנים כל הפגמים עד שיתבטל הקטגור.

וכן גם המגיד אמר למר"ן מהר"י קארו זצוק"ל כמה חשובים ימי השובבים וכדאי לעשות בהם תשובה ולצום ואם אינו יכול לצום שיזהר מלהשביע עצמו במאכל ומשתה. (מגיד משרים, פרשת בשלח).

קדושת הברית של יעקב יוסף מנשה ואפרים

בפרשתנו אנחנו רואים כאשר בירך יעקב אבינו את בניו התחיל בבכורו "כחי וראשית אוני", הדבר הראשון שאמר לבניו זה ענין קדושת הברית, לעוררם להתחזק בזה בכל הזמנים עד אחרית הימים. וזה שאמר למנשה ואפרים, המלאך הגואל אותי מכל "רע" [ע"ד שאמר הכתוב ויהי ער בכור יהודה "רע", שהמוציא ז"ל נקרא רע], הוא יברך את הנערים, באותה קדושה, ויהיו ראויים להקרא בהם שמי ושם אבותי, ע"י שימשיכו את שלשלת הקדושה.

כי יעקב אבינו היה שמור בשמירה עליונה, עד שבהיותו בן פ"ד שנה היה בכורו ראשית אונו, ושמעתי דבר נפלא בגמ' (חולין צא:) שהמלאכים עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה (במרכבה) ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה (של יעקב שישן), בעו לסכוניה, מיד והנה ה' נצב עליו, א"ר שמעון בן לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף על בנו. ופירש"י בעו לסכוניה, מחמת קנאה. נצב עליו, לשמרו. שמניף על בנו, במניפה להצילו מן השרב עכ"ל. וצ"ב לשון לסכוניה, הול"ל לאזוקיה או לפגוע בו וכיו"ב. וגם לשון מניף על בנו צ"ב שהרי לא מהשרב היה צריך שמירה להניף עליו, אלא להגן עליו מהסכנה, ולזה לא מועילה מניפה העושה רוח. ואמר הרה"ק ר' משה צבי מסאווראן ז"ל (נדפס בספרו), שהמלאכים כשנתקנאו ביעקב אבינו, רצו להראות שהוא רק בן אדם, ואינו ראוי להקבע צורתו בכסא הכבוד, ולכן רצו לחממו ולהכשילו בקרי, מלשון ותהי לו סוכנת (באבישג). וע"ז הגן עליו הקב"ה שהניף עליו במניפה לצננו מהחום. ושמירה זו הזכיר יעקב אבינו כאן, המלאך הגואל אותי מכל "רע", הוא יברך את הנערים גם כן באותה שמירה עליונה, דבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י).

וכאשר באו יוסף ובניו אל יעקב, אמר להם שעליהם היתה הבטחת השי"ת ונתתיך לקהל עמים, ולכן שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם וכו' כראובן ושמעון יהיו לי, ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו וכו'. ולכאורה הול"ל להיפך, שאלה שנולדו בהיות כל ע' נפש ביחד במצרים יש בהם יותר קדושה, מאשר מנשה ואפרים שנולדו לפני כן. אלא שעדיפות מנשה ואפרים היתה, שהם ואביהם יוסף הצדיק היו ג' אנשים בארץ מצרים הגדולה הטמאה והמלאה גלולים ומכשפים, ובכל זאת עבדו את ה' במסי"נ ושמרו עצמם במדרגתם הגדולה שזו חשיבות מיוחדת, ובעבורה זכו להיות ממש "כראובן ושמעון יהיו לי". אבל ומולדתך אשר הולדת אחריהם, בהיות כלל ישראל כבר שם, בהם אינו רבותא כ"כ, ולכן על שם אחיהם יקראו בנחלתם.

ומי ששומר הברית, ושלם במדת היסוד, זוכה להשפיע ברוחניות וגשמיות, כי יסוד היא מדת ההשפעה. ולכן אמר יעקב ליוסף - מידי אביר יעקב משם "רעה" אבן ישראל. וכן האלהים "הרעה" אותי וכו'. כי צירף ה' שהיא השכינה לתיבת "רע" ונעשה "רעה".

האר"י ז"ל (בשער הכונות דרוש א' דפסח ובשער הליקוטים פ' שמות) גילה לנו ענין תיקון השובבי"ם, בהקדם מה שיש להתבונן על השיעבוד הקשה שנשתעבדו בו בנ"י במצרים, אשר לא היה כמוהו מימות עולם. והענין כי חז"ל (עירובין יח:) אמרו שאדה"ר חסיד גדול היה, ופירש מאשתו אחרי חטא עץ הדעת, ק"ל שנה, ובאותן שנים הוליד מהטיפות נשמות בלי גופים. ואותם נשמות הדורשות תיקון, חזרו ונתגלגלו בבני אדם בכדי שיתתקנו. לראשונה בדור המבול, ועליהם נאמר וירא ה' כי רבה "רעת האדם", רע הוא המוציא ז"ל (כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה') והאדם הוא אדה"ר. כלומר שראה ה' שהדור ההוא לא תיקן מאומה ועדיין רבה "רעת האדם". שוב נתגלגלו בדור הפלגה, וז"ש את העיר ואת המגדל אשר בנו בני "האדם", בנוהי דאדם קדמאה. וג"כ הוסיפו חטא על פשע לחטוא עוד למרוד בעליון, שוב נתגלגלו באנשי סדום, וגם אלה היו "רעים" וחטאים לה' מאד.

והנה הנשמות הן כזהב באדמה, שאכן הוא זהב טהור, אבל באדמה הוא מלא טינוף וסיגים, וצריך היתוך וזיכוך רב עוד ועוד, עד שיצא זהב נקי. כן הנשמות, בחטא אדה"ר נתערב טוב ברע, ולאט לאט נתקנות, עד שכבר נראה הזהב בשיעבוד מצרים, שאז חזר ה' להביא נשמות אלה לעולם, בכדי שסוף סוף יתוקנו. ולכן נגזר עליהם השיעבוד הנורא שאין כמותו. כנגד דור המבול, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, כנגד דור הפלגה שאמרו נלבנה לבנים, וימררו את חייהם בחומר ובלבנים. עד שנולד משה רבנו שעליו נאמר ותרא אותו "כי טוב" הוא, שלא היה בו שום בחי' רע כלל, אלא כולו טוב, ע"כ מדברי רבנו האר"י ז"ל בקיצור נמרץ.

לפי החשבון היו ישראל במצרים רד"ו שנה, אבל השתעבדו רק ק"ל שנה, כי יוסף מלך פ' שנה מהיותו בן ל' עד ק"י. וזה כנגד ק"ל שנים של אדה"ר.

וכתב בדרשות חת"ס (דף קו:) שמפני שאבותינו לא השלימו את התיקון בת' שנה, והוצרכו לצאת קודם שלא ישקעו בשער הנ' של הטומאה, לכן נשאר לדורות הבאים לתקן מה שחסר אז בתיקון אבותינו במצרים. והזמן לתיקון מתעורר בכל שנה בפ' שמות, כשקוראים בתורה את השיעבוד, אז הקריאה מעוררת הזמן, כי אז הזמן המסוגל לתקן הנשמות.

ואמרו בזוה"ק (פ' בראשית רף כז.) וימררו את חייהם בעבודה קשה, זו קושיא, בחומר זה ק"ו, ובלבנים זה ליבון הלכה, ובכל עבודה בשדה זו ברייתא (שדה מתרגמינן ברא), את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, זו פירכא ותיקו. ועכשיו שנחלשו הדורות וא"א בתעניות וסיגופים, התיקון הוא ע"י לימוד התורה הק' אשר זהו במקום השיעבוד הקשה של אבותינו. ובפרט לימוד תורה לשמה ותפלה וצדקה, בזה מקבץ חלקי הטוב והנצו"ק למקורן עיי"ש בד"ק.

וייובן בזה מה שכתב רבנו חיים ויטאל ז"ל (בשער המצוות דף לג.) שרבו האר"י ז"ל, היה מקשה ומתרץ ביגיעה וזיעה גדולה, ואמר לו שזה לשבר הקליפות, כי הקושיות הן קלי' שסביב לקדושה, וע"י יגיעת התורה משברים אותם. וממילא מובן מש"כ האוהב ישראל הנ"ל שלימוד תורה שבע"פ ובירור הלכה הוא תיקון גדול לעון זה, שהרי זה בא כהמשך לשיעבוד מצרים, בחומר ובלבנים כנ"ל. כי כמו שע"י התיקון שהיה במצרים ביגיעת חומר ולבנים, היו מכפרים, כעין זה היגיעה ב"חומר ולבנים" דאורייתא, ק"ו ליבון הלכה וכו' מכפרים, אלא שבמצרים היו אלה יסורי גהנם, ועתה הינם יסורים מתוקים, לנדד שינה ביגיעת התורה ובירור ההלכה. וכ"כ רבנו יונה בשערי תשובה (שער ד' אות א') שיגיעת התורה, לנדד שינה הוא במקום יסורים עיי"ש. ומובנים דברי הזוה"ק היטב.

ועיין עוד בבאר מים חיים (פ' שמות) דהשבטים תיקנו ג"כ בתורה, אבל בניהם הוצרכו לשיעבוד הגוף והנפש הקשה.

והנה מה שקדושת התורה מועילה לכפר, יש ללמוד גם ממ"ש חז"ל (ר"ה יח.) אם יכופר עון בית עלי בזבח ומנחה, אבל בתורה יכופר. הרי שבתורה יש כפרה לכל. ובעל תשובה אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמד שנים וכו', ואין הכונה שילמד מהר ופחות בעיון, אלא שיוסיף שעות לימוד, וינצל השעות שלומד, ואם לומד תמיד, ידחוק עצמו למצוא זמן נוסף.

טעם נוסף שלימוד תורה הוא במקום סיגופים ותעניות כי יש באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים, שחיותם מרמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, ובקיימו מ"ע מתקן אותו אבר, וכן בהשמרו מל"ת. וכן בעברו ח"ו פגם באותו אבר או באותו גיד. ויכול לתקן ע"י מ"ע ול"ת. אבל ישנן עבירות חמורות הפוגמות ח"ו בכל הגוף, דהיינו בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, ובכלל זה אותו עון החמור, שצריך לתקן בימי השובבי"ם, כי שרשו מהמוח ונמשך לסוף הגוף. והתיקון לזה צ"ל במצוה שהיא כל הגוף, דהיינו שכל הרמ"ח אברים ושס"ה גידים משתתפים בה.

ואחז"ל (עירובין נד.) ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דגריס בלחישה, בטשה ביה ואמרה לו, ערוכה בכל ושמורה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת. הרי שהלימוד שעיקרו אמנם במח ובלשון, אבל צריך לחדור לכל רמ"ח האברים דהיינו שכל מהותו ושאיפת חייו תהיה התורה, ואותה ילמד בחשק ובהתלהבות בשיתוף כל רמ"ח אבריו. ואז התורה משתמרת אצלו . ומהרמב"ם (הל' ת"ת פ"ג הי"ב) מבואר שצריך להתיגע ברמ"ח אבריו ויצערם במיעוט שינה ועידוני עוה"ז עי"ש. ומובן היטב איך יגיעת התורה בכל גופו, מכפרת על עון הנעשה בכל גופו, ובמקום היגיעה הקשה בחומר ולבנים, עושים זאת ע"י היגיעה בתורה הקדושה.

גודל מעלת התיקון בימי השובבי"ם, יש לראות ממה שהקב"ה ענה את אבותינו, והעבידם קשה בעבודת פרך, ובלבד לתקן עי"ז את הנשמות. ואמר המגיד מדובנא ז"ל שהחולה יכול להכיר את חליו מתוכן התרופות שהרופא נותן לו. שאם נותן לו דבר קל ופשוט, נכון לבו ובטוח שמחלתו קלה ותעבור אי"ה מהר. אבל אם הרופא נותן לו סמים רבים חזקים מאד וחריפים הרבה, מזה נודע לו עוצם מחלתו. ופירש בזה דז"ש כי גדול כים שברך (כי בואי וראי) מי ירפא לך (איזה תרופות חזקות נותנים לך). כן מקושי השעבוד היה ניכר גודל צורך התיקון של הנשמות. וממילא גם לתיקון שלנו יש משמעות גדולה, שהרי משלימים אנו את תיקון אבותנו.

הרשעים במצרים מתו בימי האפילה מפני שלא רצו לתקן הנשמות

חומר ענין זה יש לראות ממה שמובא בפירש"י (פ' בא) ממד"ר ולמה הביא עליהם חושך שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת ומתו בשלשת ימי האפילה וכו'. ויש דעה במדרש שרשעים אלה היו ארבע חמישיות מכלל ישראל, ואפ"ה לא חסו עליהם מן השמים, אלא נתחייבו כליה רח"ל. והוא מפני שכל עיקר הגלות במצרים היתה כדי לתקן ולהוציא הנצוה"ק שנפלו לשם ע"י חטא אדה"ר כנ"ל. וכמובא בספה"ק שזו הכונה בפסוק כגן ה' כארץ מצרים, שהיתה מלאה נצוצ"ק אלה שנתקבצו לשם, וחיכו שם לתיקונם. והקב"ה הבטיח ליעקב אבינו ואנכי אעלך גם עלה, שבניו יזכו להעלות הכל. ורשעים אלה כיון שרצו להשאר במצרים, רצו בזה להפוך הקערה על פיה, ומה שהקב"ה כביכול היה מצפה מדור דור שיתוקנו נצוצות אלה, ועבר דור המבול ודור הפלגה ולא תיקנו, עד שהגיע סוף סוף דור המדבר, וכבר נשתעבדו רד"ו שנה בשיעבוד קשה ומר, ושכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, מגודל נאקת בנ"י, ואפ"ה חשף הקב"ה זרוע עוזו לשעבד בניו אהוביו בשעבוד כה קשה, כיון שזה תיקון שורש נשמתם, בהיותם בני "האדם" כנ"ל.

ועתה שקושי השעבוד תוקן, ולא היה צריך אלא לצאת, התגברה הסט"א עליהם ומיאנו לצאת, וא"כ מה הועיל השיעבוד הקשה, אם בנ"י לא יצאו עם הרכוש הגדול מארץ מצרים הטמאה אל א"י הקדושה. והרי מובא בשם האר"י ז"ל שטעם הל"ת שלא לשוב למצרים, הוא מפני שנעשית כמצודה שאין בה דגים, ואין בה עוד נצוץ קדוש, כי הכל הוצא ב"ה, ואלה הרשעים רצו להשאר ולהשאיר הנצוצה"ק שם. לכן נגזרה עליהם כליה רח"ל למות בשלשת ימי האפילה.

עשרת הדברים המסוגלים מאד לתיקון פגם הברית ועושים תיקון גדול בנשמתו

א) הצרי הגדול ביותר הוא, לעסוק בתורה ככל האפשר. כי על ידה יטהרון רעיוניו כי היא תקון לפגם הברית והיא האשה אשר נתן לך ה' אלהיך לטובתך. בהתהלכך תנחה אותך להצילך מכל צרה ולפרנסך ולהדריכך בדרכי ישר בימים ובלילות. בשכבך תשמר עליך מן המזיקין. הגוף והנפש. והקיצות היא תשיחך. תלמד עליך סנגוריא לתחיית המתים. וכן בכל בוקר שהרי אמר בזוה"ק שבכל לילה דנין אותו אם יקיץ משנתו או יישן שנת עולם. והאשה הגשמית היא שונאתו. ועליה אמר הנביא אויבי איש אנשי ביתו. כמפרש בגמ' אך מפני צווי המקום מוכרח לאהוב אותה. וכי תהיין לאיש שתי נשים הא' אוהבתו והא' שונאתו היתכן שיהיו עיניו ולבו לאותה ששונאתו, וישכח ויעזוב לאותה שאוהבתו, אשתו אשת נעורים שמיום שלמדו אביו-תורה צוה לנו, מיד היא באה להתיחד עמו ולשמרו מכל מקרה ר"ע.

ב) יזהר לומר בריך שמיה בשבת בשעת הוצאת ס"ת ולעלות לס"ת פעם אחת בחודש לקבל פני שכינה:

ג) ישתדל להיות סנדק ובעל ברית לאחוז הילד הנמול על ברכיו: ויתחמם כל גופו בעת עשותו דבר מצוה ובפרט בעשותו המצות שמורות בערב פסח. ובנשאו את המטה. ובחפרו את הקבר. ובכל דבר מצוה. שיעשנה בכל כחו:

ד) יזהר תמיד לאכול הנותר מחתיכת המוציא:

ה) מה טוב אם אפשר לו לגדל יתום בתוך ביתו:

ו) יזהר להיות מיו"ד ראשונים בבית הכנסת להתפלל שחרית מנחה ערבית:

ז) יזהר מאד במצות ציצית ותפלין:

ח) יזהר לומר התפלה בדמע לבב. ולסמוך גאולה לתפלה. ולא יפסיק גם לענות אמן יהא שמיה רבא או קדושה:

ט) יזהר להדליק נרות בשבת ולשמרו במחשבה דבור ומעשה. ולענגו במאכל ומלבוש לכבוד שבת וללבוש בגדי שבת מבעוד יום. ולא כעשירי עם, אשר אינם מחליפים בגדיהם כי אם עד אור היום, ומתפללים ערבית ויושבים על שלחנם בליל שבת בעוד הבגדים הצואים בגדי חול עליהם, ולא טוב המה עושים. ופקח עיניך וראה כי תחת אשר הרבית פש"ע תרבה השפ"ע. ש'ב"ת פ'זו"ר ע'נו"ה. אחוז בהם וחדל מעשות הפשע. כי תחת אשר היית בפשעך עד כה נרגן מפריד אלוף, עתה תיחד בהם שם הויה ב"ה והוא תקון גדול לפגם הברית:

י) יזהר ללמוד קודם שיישן כי הוא תקון גדול, כדכתיב ושבע ילין בל יפקד רע. והלומד ח"י פרקים בכל יום הוא תקון ליסוד-וח"י בהם אמר רחמנא. ויקרא ק"ש שעל המטה תיבה בתיבה, וד' מזמורים הראשונים שבתהלים המסוגלים מאד לזה. ויאמר הודוי וכל הסדר הכתוב בספרים. ויישן מתוך דברי תורה. ויישן תחלה על צד שמאל כי מלבד שע"פ הרפואה טוב לגוף לישן בתחילת הלילה על צד שמאל, גם הוא רפואת הנפש שמכניע צד שמאל ועץ חיים היא לדבק בחיים.

צריך לדעת שאנחנו מגיעים לימים קדושים מאוד, ועכשיו כבר צריכה לבוא הגאולה או אחישנה או בעתה, והכל תלוי בנו יש זמן עכשיו שאפשר לעורר הגאולה.

נקבל על עצמנו להזהר בברכות לברך כל ברכה כתקנה ולקרוא כל יום "בראשית תמן", וק"ש שעל המיטה בכוונה, וחשוב לחתן הילדים מוקדם, ולקום כל בוקר מוקדם ולתת צדקה, וכן נשתדל לשמור טוב את השבת שהיא מסוגלת להרבה דברים, והעיקר הוא שאדם יתקדש וישמור עצמו טוב ואז יזכה לתשובה שלמה שהכל תלוי ביסוד ואשריו מי שמתוקן בזה.

ה' יזכה אותנו להשתדל לעסוק בתורה הקדושה ולגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.